יום שלישי, 3 במרץ 2015

הרב שמואל סלנט והיתר תר"ע


ערב שמיטת תר"ע היה ר' שמואל סלנט כבר בן 93, זקן ועיוור, אבל חריף כתמיד, וזו לו השמיטה החמישית שבה דנו בהיתר מכירה אפשרי. כל ה"שחקנים" המרכזיים האחרים בזירה התחלפו: כרבה של יפו והמושבות וממילא כאחראי על היתר המכירה, כיהן כעת הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שזו לו השמיטה הראשונה בארץ. בצפת כיהן הרידב"ז כרב. גם לו הייתה זו השמיטה הראשונה בארץ והוא היה ראש הלוחמים בהיתר המכירה. ובירושלים נחשב כזקן הרבנים על יד הרב סלנט - הרב חיים ברלין. גם לו הייתה זו השמיטה הראשונה בארץ אבל יש לזכור שאביו, הנצי"ב, התנגד בחריפות להיתר הראשון עוד בשנת תרמ"ט.

בשלב מסוים התקיימה אסיפה בביתו של הרב שמואל סלנט ובעקבותיה הוחלט לאסוף כספים לטובת אלו שישבתו שביתה מלאה בשביעית. על אודות אותה אסיפה נפוצו שמועות רבות והם ידונו להלן.

הרב שמואל סלנט נפטר ביום כ"ט באב תרס"ט בטרם תבוא שנת השמיטה.

כפי שפורסם בפוסט אחר, שבועיים מיום פטירת הרב סלנט פירסם הרב שלום ליב אייזנבך בחוברת וילקט יוסף (שיצאה לאור בהונגריה!) את הדברים האלה:




הרב אייזנבך לא כתב מי אמר שעדיף לעשות את המכירה מדין "מוטב שיאכלו בשר תמותות" אבל יש להניח שכוונתו הייתה על הרב קוק. אם הנחה זו נכונה, אזי הציטוט איננו מדויק. למשל, הרב קוק לא היה אומר "אמת הוא שבהמכירה עוברים על לא תחנם" וכו' שכן מובן שלדעתו לא עוברים כלל על לא תחנם על פי הוראת ההיתר. אבל אין זה אומר שגרעין הסיפור אינו אמת.

כמעט שנה לאחר מכן, בסוף שנת תר"ע פרצה מחלוקת אדירה בעניין היתר המכירה בעקבות כך שבד"ץ חסידים בירושלים אסרו את ענבי המושבות שעבדו שמיטה על פי היתר המכירה. דבר זה גרר תגובות קשות ביותר מצד המתיישבים ובעיתונים "האור" ו"החרות" נכתבו מאמרים בוטים ביותר כנגד הבד"ץ בירושלים.

בתגובה פורסם בעיתון החבצלת מספר 51 כרוז מחאה על חילול כבוד הבד"ץ:












ואם כן, אנו מוצאים שוב את הסיפור שהייתה פגישה בבית הרש"ס עם הרידב"ז, הרב קוק והרב חיים ברלין. בפגישה זו אמר הרב סלנט כי ההיתר הוא בשר נבלה ממש. דא עקא שבמודעה זו חתומים רבנים רבים וביניהם כאלה הידועים כתומכיו של הרב קוק, כגון הרב יעקב משה חרל"פ. היעלה על הדעת שהרב חרל"פ יחתום על מודעה שבה מופיעים גידופים שכאלה על ההיתר?

ואכן בשבוע לאחר מכן, בגיליון 52 מופיעה אותה מודעה ואילו בתוספת שבכוכבית יש שינוי - כדלהלן:



לסיפור הוספו בגיליון זה פרטים המזכירים את הנסיבות המופיעות ב"וילקט יוסף" וכן נוספה רשימה מלאה של הנוכחים באותו מעמד כך שהוסיפו גם את האחים ווינוגרד. מעניין לציין ששמו של הרב אריה ליב בהרא"ד, בעל השמועה בוילקט יוסף, נפקד והוא איננו מופיע כמי שנכח באותו מעמד.

מתגובת המערכת ברור שהמערכת מאשרת שחלק מהחותמים על המודעה לא הסכימו לתוכן ההערה שבכוכבית אבל המערכת עומדת מאחורי תוכן הדברים. במילים אחרות, עולם כמנהגו נוהג, ברור הדבר שאת החתומים על המודעה החתימו על נוסח המוחה על הפגיעה בכבודם של רבני הבד"ץ, בלא שום אזכור של היתר המכירה. לאחר מכן הדפיסו את המודעה עם ההערה בכוכבית כנגד היתר המכירה עצמו מבלי לשאול את החותמים! לאחר שקיבלו הערות מאת חלק מהחותמים הוסיפו את ההערה הנ"ל.


ואכן תוך 4 ימים מהפרסום הראשון בחבצלת בב' אב תר"ע אנו מוצאים מכתב מהרב קוק לרב חרל"פ מיום ו' במנחם אב התר"ע:



דהיינו זאת תשובתו של הרב קוק למכתב ששלח הרב חרל"פ. מתוכנו ברור שהרב חרל"פ הביע צער על המקרה והוא חושש שהרב קוק יקפיד עליו. ברור כי הכוונה להתנצלות של הרב חרל"פ על חתימתו על הכרוז שהופיע בחבצלת ובו דברי בלע כנגד ההיתר.
טרם מצאנו את המכתב הזה ששלח הרב חרל"פ לרב קוק.

אבל יש לנו, והוא פורסם לראשונה בניצני ארץ ו, והוא מפורסם כאן שוב, באדיבות בית הרב קוק, ובמיוחד תודות לרב ארי שבט, מכתב שכתבו לא אחד אלא שלושה מתוך אותם החתומים על המודעה שהתפרסמה בחבצלת והם הרבנים אליהו ראם, ישעיהו וינוגרד ויעקב משה חרל"פ. וזה לשונו:


בעזה"י השוכן בציון ובוחר בירושלים

רב ברכה ושלוה אורה ושמחה לכבוד הרב הגאון הצדיק המפורסם
תפארת ישראל מוהר"ר אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א
אב"ד עיה"ק יפו והמושבות תובב"א.

אחד"ש הוד גאונו שליט"א היננו נגשים להדר"ג לשוח מעט לפניו את דאגת לבנו ועגמת נפשנו על מאמר החבצלת גליון נא שיצא בשמנו בהוספת הגהות והערות [לא נכונות] שנתוספו אחרי חתימתנו בלי שאלת פינו וידיעתנו כלל. ונגד רצוננו ומטרתנו לגמרי.
הן כל מטרתנו היה רק להביע מחאתנו נגד רוב החרופים והגידופים אש וגופרית שהמטירו על רבננו גאוות ירושלים וחכמי צדיקי ותקיפי ארעא קדישא. ועל כבוד הגאון הגדול הרידב"ז שליט"א באופנים כ"כ נוראים וכ"כ מבהילים. עד אשר נתק לבבנו ממקומה – וגם נגד ביטויהם המרים כלענה אשר אמרו כי "אין דעת בריאה סובלת כלל ענין שמיטת קרקעות! ובאמת שכמה מגוחך הדבר הזה" אם הם בדעתם החולה והסכל ושכל האטום לא יוכלו לסבול – כבשר __ שאינו מרגיש באיזמל – את גדולת האור ואבוקת הדעת המאיר בכל מלא זהרו במצות השמיטה ישפטו המה "על דעות בריאות".
במקום שאנחנו לבד שהננו מאמינים בני מאמינים הננו מרגישים "הרגש" אמיץ וחזק את המאור האלקי שמתגלה בזיו הודו בשנתנו החביבה והנעימה הזאת, יאמרו הם שאין הדעת סובלתם. היש די באר לצחוק המכאיב הלזה? "כי מה יוכל לחשוב מי שסובר שכל מה שהוא חוץ לחלל הגלגלת שלו אינו כ"א תהו ובהו ארוך. והעולם והחיים אינם כ"א מה שמצוי ברביעית דם שלו ובכזית מח שלו (אדר היקר)[עמ' יד – א"ה].
וע"כ מפני שנגע זאת עד לבבנו לא חפצנו בשום אופן להשתמט מחברנו שנמנו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם. ונצעוק מר בכל התוקף.
אבל ח"ו מעולם לא עלה על דעתנו להקל אף מעט בגדולת וקדושת גאונו הרם שליט"א כ"א ת"ל גם מאתנו לא נעלם גאונותו וצדקתו קדושתו וטהרתו, וכמו שיקר לנו מכל יקר כבוד גאוני ירושלים כן יקר לנו מאד מאד גם כבודו של הדר"ג.
כל המילים שאינם לפי ערך גדלו של הדר"ג הכל אתוסף אחר חתימתנו שלא מדעתנו ונגד רצוננו ומאד מאד נפשנו מתמרמרת על זה ולבנו דאבה שמלבד עוצם החטא אינם מביאים שום ברכה לעולם. רק קללה. להגדיל המדורה ולהרחיב הלהב.
וכל בר דעת נכונה ישכיל ויבין כי דרכים זרים ואסורים כאלו לא יצאו מלב טהור ונאמן החפץ באמת קנאת ד' ותורתו "אין מצוה גוררת עבירה", כ"א מאותם שנסתבכו בפניות צדדיות וזרות. ואנחנו נקיים.
וכבר מאז אנו מוכנים למחות בידי  עושי עולה אלה אשר בקטנות מוחין דלהון דומים להפחית או להכהות אורו הגדול של הדר"ג. והם לא ידעו ולא יבינו כי גם בעד כל המכסים והמעטפים שישימו עליו עוד יבהיק ויזריח כבראשונה ולא תכוהנו אף במאומה.
ובאמת כל ענין השמיטה – משאת נפשנו וחזון רוחנו – אינו דרוש ח"ו שום עניין קנטור ומחלוקת רק אדרבה להוסיף אורה ושלום אחדות ורעות להתאחד ביחד לעסוק בענין קדוש כזה בכבד ראש ויראת ד' גדולה וטהורה למען שמו הגדול ולמען עמו ונחלתו. לקיים "את והב בסופה".
ובכן הננו מבקשים מאת הדר"ג המחילה והסליחה כי ישא לנו ואל יחשוב עלינו שם עון והננו מצפים לתשובתו הרמה להרנין מעט את לבבינו ולחיות מעט את רגשותינו
ויתן ד' שלום על ישראל ועל רבנן ותלמידהון כעתירת ידידיו מוקיריו ומכבדיו כערכו הגדולה
נאם אלי' ראם שוב פעיה"ק ירושלים ת"ו נאום יעקב משה בלאאמו"ר מהר"ז חרל"פ נאם ישעי' זאב ווינאגרד


בשולי מכתבינו
נשאלתי מרב אחד בחו"ל על דבר השמטת הרמב"ם את דינא דגמרא בשבת דף ל"ד ובגיטין דף ו אמר רבה בר בר חנה הא דאמרו רבנן שלשה דברים צריך אדם לאמר בתוך ביתו ע"ש עם חשיכה וכו' צריך למימרינהו בניחותא כי היכי דליקבלו מיניה והרמב"ם ז"ל משמיט מאמר רבה בר בר חנה שצריך לאומרו בניחותא וצ"ע.
ואף שהרמב"ם משמיט ג"כ את השני דברים שצריך למימר ע"ש עם חשיכה עישרתם עירבתם כמדומה לי שאודות זה כבר נדברו באחרונים. והשבתי לו על דרך הפשט שהרמב"ם מפרש שאמור להם בנחת כדי דלקבלינהו מיניה שאם לא עשו יעשו עוד אבל אם אומר להם בלשון אימה דלמא מחמת מורא יאמרו עישרנו ובאמת לא עשו כמבואר בגמרא וכן מבו__ הפירוש גם בפרישה וזה שייך במעשר ועירוב אבל בהדלקת הנר אין שייך זאת רק זה בכלל אל יטיל אימה בתוך ביתו אבל אין כאן חשש כלל. ודין אל יטיל אימה יתרה כבר כתב הרמב"ם בהלכות אישות פט"ו הלכה י"ט א"כ לפי מה שהשמיט הרמב"ם את השני דברים עישרתם עירבתם הי' מוכרח ג"כ להשמיט את מאמר רבה בר בר חנה וזה מה שהשבתי.
ובאתי לפני הדרת גאונו הרמה שליט"א שימחול לכתוב לי חות דעתו דעת תורתו הקדושה על דבר השמטת הרמב"ם את המאמר של רבה בר בר חנה הנ"ל.
ממני המכבדו ומוקירו כערכו הגדולה

ישעיהו זאב ווינאגרד 

המכתב המקורי: מכתב הרבנים חרל"פ, ראם, ווינוגרד


תשובתו של הרב קוק לאגרת משולשת זו לא מצאנו, אבל זאת מצאנו באגרות הרב צבי יהודה קוק אשר התפרסמו בספר צמח צבי, אגרת ט' מיום ט"ו באב לרב חרל"פ, ושם בעמוד ל כתב:

"ועוד דבר. אחרי כרטיסו של כת"ר הגיע ליד כ"ק אאמו"ר שליט"א גם המכתב החתום בידו, ביד ר' אלי' בירזר ור' ישעיה וינגרד. והנה מתחלה חשב כ"ק אאמו"ר שליט"א שלא לענות להם, ובאמת הלא למותר היא תשובתו להם, כי הלא בודאי לא היא העיקר אלא ההצטדקות לפניו והפיוס והסרת האשמה מעליהם של מה שהיה שם באותם הדברים מן הכעור ומן השפלות, וכמדומני שגם הם בעצמם יודעים גם בלא זה שהוא לא יקפיד כלל וכלל, בפרט על אלה שכונת מעשיהם לשם שמים ומה גם אחרי שלכת"ר כבר ענה על דבריו [הוא המכתב שצורף לעיל -א"ה] ומממילא מובן שכתשובתו אליו תשובתו להם, וביחוד שכבר היה לו לזרא, לדאבון -לב למעמסת רוח ולגעל נפש כמו לכל איש ישר, לכל ירא ד' באמת, - כל העניין הזה עם הכרכורים ופטפוטי הדברים שטפלו עליו ויהי לענין שבשוק לשיחה בפי בריות קטנות ושפלות -, תחת אשר חשב הוא לעשות את חובתו המוטלת עליו בעבודת-הקודש אשר הוא מכהן בה בהיכל קבוץ נדחים וכנוס שבי גולה לבנין הארץ הקדושה הנשמה וכל מה שיצא ממנו לרשות הרבים בזה היה רק על ידי דחיפות ומניעים מן החוץ. רק אח"כ בא כרטיסו של הר' ישעיה וינגרד הכופל את הבקשה לענות להם, ואיני יודע עדיין אם יענה להם אם לא. לפיכך כתבתי דברים אלה: אם לא יכתוב להם כ"ק אאמו"ר שליט"א יוכלו לדעת מזה ומדבריו לכת"ר את תשובתו. עוד אמר לי דודי מר ש"ח [שאול חנה - א"ה] נ"י לכתוב, שאם ירצו להצטדק ולהסיר מהם את החרפה והעוות היו צריכים לכתוב זה באחד העיתונים ("מוריה" או "החרות") ובדרך כתיבתו הנני כותב זה לכת"ר, כבקשתו של דודי..."

נחזור לעניינינו - האם הגרש"ס אכן הביע את התנגדותו להיתר ערב שנת השמיטה תר"ע. ככל הנראה כך היה. יש גם משמעות לדבר ממכתב ששלח הרב חרל"פ לרב קוק בח' בסיון תר"ע ואשר תמונתו ושכתוב משופר שלו התפרסמו בספרו של הרב יהושע בן מאיר "מה נאכל בשנה השביעית", עמ' 120-124. לקראת סוף המכתב בחלק שלצערנו קרוע מופיעים המשפטים הבאים:
"והאמת ניתן לכתוב כי לולא לא היו מוכרחים רבני ירושלים לתן הכשירם על הענבים הבאים פה [למען לא ימנעו רבים מלקנות הענבים טרם ראותם הכשירם] לא היו מתערבים ומזדקקים כלל בעניין זה, והיו מניחים הדבר כבשמיטות הקודמות. אבל, לפי שגם למען טובת בני המושבות מוכרחים הרבנים דפה לתן הכשירם אינם חפיצים ללכת נגד רוחם שהנם.....
על המכירה כלל ועיקר וכאשר הורה ל....
האחרון וכאשר שמע כן מפיו הדר"ג של...
כאופנים הנ"ל וביחוד כאשר כבר ידעו...
ביקב היין שבראשון לציון..."

אם היה עליי להשלים את המילים החסרות לפי העניין הייתי מנחש שהיה כתוב פחות או יותר כך:
אינם חפיצים ללכת נגד רוחם שהנם [מתנגדים ואינם סומכים]
על המכירה כלל ועיקר וכאשר הורה ל[הם הרש"ס בקיץ]
האחרון וכאשר שמע כן מפיו הדר"ג של[יט"א בהיותו בירושלים?]
כאופנים הנ"ל וכו'

זאת אמנם רק ספקולציה, אבל מעצם העובדה שהרב חרל"פ כותב עם הרבנים ראם ווינוגרד לרב קוק מכתב שבו מביעים הם באריכות את צערם על המודעה בחבצלת ואינם מציינים שמה שנאמר שם בשם הרב סלנט הוא שקר, יש חיזוק לדבר שאכן נודע בירושלים באותה עת כי הרב סלנט איננו תומך בהיתר מכירה לתר"ע.

לסיכום, כפי שהראנו בפוסט זה והקודמים לו דעת הרב סלנט השתנתה משמיטה לשמיטה. ליתר דיוק, הוראותיו השתנו משמיטה לשמיטה:
בתרמ"ט: התנגד להיתר ופרסם מודעה נגדו.
בתרנ"ו: הסכים להיתר הרנ"ה מיפו שאושר על ידי המהרי"ל דיסקין ואף אישר  מכירה באופן מסוים שהמהרי"ל התנגד לה.
בתרס"ג: נמנע מלהתערב כל ערב השמיטה עד שבתמוז תרס"ב הסכים לאדר"ת להורות לרב יוסף צבי הלוי, חתן הרבנ"ה, שינהיג היתר מכירה כאשר עשה חמיו רנ"ה בתרנ"ו.

בתר"ע: ערב השמיטה הביע את התנגדותו לקיום מכירה והיתר בתר"ע.


מדוע שינה הרב סלנט את דעתו/הדרכותיו ואיך סולפה דעתו בידי הכותבים אחריו - בפוסט הבא.


יום ראשון, 1 במרץ 2015

הרב שמואל סלנט והיתר המכירה


בספרים רבים העוסקים בהיסטוריה של היתר המכירה או אילו שפשוט נותנים הקדמה קלה בעניין, מצוין כי הרב שמואל סלנט התנגד נחרצות להיתר המכירה ונלחם מלחמת קודש נגד היתר המכירה.

באמירה זו יש קצת אמת, קצת שקר והרבה מן הפשטנות במקום שבאמת יש מורכבות רבה. ננסה להתחקות באופן מסודר ושיטתי אחר עמדתו של הרב סלנט, נראה את מורכבותה של הדעה, השינויים שחלו בה, ועדיין נישאר עם מספר שאלות ותמיהות בלתי פתורות.

חלק מהבעיה הנה כי למעט השמיטה הראשונה שבה דנו בהיתר המכירה - תרמ"ט, אין כל מסמך בכתב של הרב סלנט בעניין. ב-3 השמיטות הבאות (תרנ"ו, תרס"ג, וערב שמיטת תר"ע) שבהם היה מעורב הרב סלנט ברמה זו או אחרת יש בידינו עדויות שמיעה בלבד.

חלק נוסף מהבעייתיות הינה אישיותו של הרב סלנט: פיקחותו והחושים הפוליטיים שלו, שללא ספק שיחקו תפקיד במה אמר למי ומתי. כלשונו של האדר"ת בתרס"ב: "והרש"ס שיח' כרוב זקנותו לאוי"ט כן פקחותו לתמהון הכל ולכן איננו מתערב גם הוא.."




1. תרמ"ט
בשמיטה הראשונה שבנדון, תרמ"ט, כאמור לעיל, יש לנו עדויות מפורשות בכתב ידו של הרב שמואל סלנט ואין לנו כל ספק כי הוא התנגד להיתר המכירה שהנהיגו שלושת המתירים בצירוף הרב יצחק אלחנן. מתוך תשובותיו אנחנו אף יודעים שהסיבה המרכזית להתנגדותו הייתה כי סבר שבעניין מכירת הקרקע דינא דמלכותא דינא. ועל פי הדין הטורקי החל בארץ באותו הזמן, עסקה במקרקעין שאינה נרשמת בטאבו אין לה כל תוקף. מכירת הקרקעות על פי ההיתר בתרמ"ט לא יכלה להיות מבוצעת בטאבו מסיבות שונות. בעניין הזה חלק עליו הרב יצחק אלחנן בקונטרס מיוחד והורה כי מכירה שתקפה בדיני ישראל מספקת.



ר' שמואל סלנט התכתב גם עם הברון רוטשילד כדי למנוע ממנו לחפש היתר ולהכריח את תושבי המושבות לעבוד על פי ההיתר:

רש"ס - הבארון רוטשילד

הרב סלנט אף חתם על כרוז בעניין השמיטה עם המהרי"ל דיסקין, שממנו השתמע כי אין היתר לעבודה בשביעית. כאמור, אין ספק  שהרב שמואל סלנט התנגד להיתר. עם זאת מעניין הדבר כי במודעה שחתם עליה עם המהרי"ל אין אזכור של היתר המכירה כלל.

קול מהיכל - כרוז נגד עבודה בשמיטה תרמ"ט


2. תרנ"ו

בשנת תרנ"ו הנהיג הרב נפתלי הערץ הלוי, רבה של יפו, היתר מכירה מסוג אחר, שבו מכרו את האילנות על מנת לקוץ יחד עם האדמה. היתר זה בא לפתור שתי בעיות מרכזיות במכירה: א. אין בעיה של לא תחנם במכירה אילנות על מנת לקוץ ב. אין צורך ברישום בטאבו במכירה כזו.

המהרי"ל דיסקין נתן את הסכמתו למכירה זו. ומה הייתה דעתו של הרב סלנט?


האדר"ת במכתבו שפורס בעיתון החירות בתר"ע (והועתק בהשמטות באגרות האדר"ת שבסוף אדר היקר, מכתב י) כותב בתוך הדברים:
"הרה"ג דיפו (הרנ"ה הלוי) והרב דפ"ת (הרב אהרן אורלנסקי) ועוד שיחיו מעידים מפורש שבשמיטה הקודמת הסכים הגריל"ד לזה והרש"ס נ"י הראה בעצמו את המהרי"ט.."



וכן במכתב אחר  מתרס"ב המודפס בסוף הספר "אדר היקר" במכתב ח:
"והגרש"ס אף שאז התיר עתה יאמר שא"א לו לומר דבר"


דהיינו האדר"ת מספר כי הרב סלנט התיר. האדר"ת לא היה בירושלים בשמיטת תרנ"ו אבל שמע מעדים נאמנים -  הרבנים מיפו ומפ"ת - שני הרבנים העיקריים שעסקו בעבודת הקולניות בשמיטה - כי הרב שמואל סלנט התיר בתרנ"ו. האדר"ת אף דיבר איתו בתרס"ג בעניין וייתכן שאמר לו דבר בעניין. בכל אופן כך עדותו.

גם רנ"ה במכתבו מטבת תרס"ב כותב בתוך הדברים:
"..ואנכי כמו כן אשר הלכתי בדרך אשר הסכימו פה הגאונים הגדולים.." נשמע שמדבר גם על הגאון רבי שמואל סלנט שהתיר ולא רק המהרי"ל. הדבר אף משתמע מיתר הדברים במכתבו ראה קישור למטה.

אבל עולה על כולנה הינן  הוראות הרב נפתלי הערץ הלוי שהודפסו בשערי ציון תר"ץ ולאחר מכן בקובץ בצאת השנה (עמוד עז) ובהם מופיע דבר מדהים:





דהיינו לא רק שהצטרף הרב שמואל סלנט להיתר המהרי"ל דיסקין אלא אף התיר מכירת הקרקע עצמה (העפר) ושתילת נטיעות חדשות לגמרי בשמיטה וכל זאת במקום שהמהרי"ל לא התיר!

לסיכום: בתרנ"ו הסכים הרב סלנט להיתר הרב נ"ה מיפו אף כי ככל הנראה היה פחות דומיננטי מהמהרי"ל דיסקין במעורבות בהיתר ובפרטיו. נוסף על כך, התיר הרב סלנט סוג של מכירת קרקע המתירה עבודות באופן רחב יותר מהמהרי"ל.



3. תרס"ג


משמיטת תרס"ג יש לנו עדויות רבות על עמדות של הרב סלנט מתוך מכתבים רבים של האדר"ת שכיהן באותה עת כממלא מקומו בירושלים. כל העדויות שבידנו מראות שבשמיטה זו ניסה הרש"ס בכל כוחו להימנע מלהתערב בעניין. נזכיר כי בשמיטה זו המהרי"ל דיסקין שהתיר בשמיטה הקודמת כבר לא היה בין החיים ומאידך הגיע לירושלים האדר"ת שזו לו השמיטה הראשונה בארץ.

להלן חלק מהתבטאויות האדר"ת במכתביו על עמדת הרש"ס:

במכתב מיום ד' חנוכה תרס"ב לרב נפתלי הערץ:

"הגאון הישיש שליט"א אומר כי אינו רוצה עתה להתערב כלל וכלל מפני שאינו יכול לראות בעצמו ואם ברור לך הדבר באחותך וכו ע"כ לא אומר עתה דבר בזה כן השיב לנו היום"

הוראת שעה עמ' קטז

במכתב המופיע לעיל שפורסם בעיתון המוריה:

"אבל מה אעשה וכנגדי חלוק ממני הגרש"ס זקן ההוראה שליטא איננו רוצה כלל להשיב"

ובמכתבי האדר"ת ח' שהובא לעיל:

"והגרש"ס אף שאז התיר עתה יאמר שא"א לומר דבר"


"ובפרט שהישיש שיחליו"ט עומד מנגד ולכל לראש ישיב שלא ישאלו ממנו בעניין השביעית."

"והרש"ס שיח' כרוב זקנותו לאוי"ט כן פקחותו לתמהון הכל ולכן איננו מתערב גם הוא."

במכתב שפרסמנו בפוסט הראשון בבלוג, מספר לתומו יעקב מרדכי זינגר לוועד המושבה בראשון לציון ביום כ"ח באייר (לאחר פטירת הרב נפתלי הערץ מיפו) בתוך הדברים:

"חתן הדיין ביפו ובנו המשגיח במרתף הלכו להרב סלאנט לשאול אותו בזה ואמר להם כי הוא אינו מסכים לההיתר ולהמכירה כלל ורק הרב החדש ממיר אמר להם כי הוא מסכים לדברי הרב מיפו ורק מי יודע מה יהי' דעתו אחרי שידבר מזה עם הרב סלאנט.."

זאת אמנם עדות של איש מפי איש אבל מצטרפת לאמור לעיל ואף לאחר שהרב נ"ה התקדם עם היתר המכירה וקיבל את חתימת הברון על ההיתר עדיין לא רצה הרב סלנט להתיר. כמו כן במכתבו מיום י"ב תמוז לוועד, שאף הוא פורסם בבלוג, מספרים האדונים זינגר ואייזנברג לוועד כי:

"..אנחנו חושבים כי כל ההוצאות אשר עולה על הענין הזה יקבל הועד מהפקידות כי זה ענין הנוגע לכל המושבות כי בלי הסכמת רבני ירושלים לא הי' נעשה שום דבר בהיתר השמיטה אף כי כבר הי' כתוב הנוסח מהשטר מכירה מהרב נפתלי הערץ ז"ל אך בלא הסכמתם לא היה דבר ובפרט כי ידוע לכל כי הרב הר"ש סלאנט הי' ממתנגדי ההיתר הזה ורק בעמל רב עלה לנו כי גם הוא הסכים לההיתר."

זאת אומרת כי בין סוף אייר לבין י"ב תמוז (בעזרת ר' לייב דיין) שינה הר"ש סלאנט את דעתו ותמך בהיתר.

מעניין הדבר כי ממש מאותו הזמן יש לנו מכתב של האדר"ת אשר פורסם באופן חלקי בחוברת נזר התורה ט"ז עמוד לד ובסוף המכתב כותב האדר"ת:




ממכתב זה, חודשיים אחרי פטירת רנ"ה מיפו וחודש וחצי "למצות תוס' שביעית", דהיינו בסביבות אמצע תמוז תשס"ב, אנו רואים כי בשלב זה עדיין מתלבט האדר"ת ואיננו יודע איך ייפול דבר.


לעומת זאת, במכתב לא מתוארך בסוף ספר הוראת שעה כותב האדר"ת לרב יוסף צבי הלוי, חתנו של הרנ"ה מיפו:


 לידידי הרב המאוה״ג וכו׳ יכו׳ מו"ה יוסף צבי הלוי נ״י הממלא מקום רב ביפו עה"ק תוב׳׳ב שלו׳ שלו׳ וברכה סלה, במלואים אל מכתבי מאתמול הנני להודיעו בדבר ש׳ השביעית הבעל״ט אשר אתמול דברתי עם כ׳ הגאון סבא קדישא הרש״ס נ״י איזה אופן נוכל להקל חומר השביעית מפני פק״נ מאות בתי אבות הי"ו וספרתי לו כל אשר דברתי עם כב׳ חותנו הרה״ג זצ״ל (יבדל לנו ד׳ לחיים ארוכים וטובים) בפרטי ההיתר אשר הגאון הבריסקי זצ״ל הסכים לו ונענע לי כי יפה אמרתי לחותנו זצ״ל כי כאשר עשה אז בשנת השביעית הקודמת (תרנ״ו) כן יעשה גם עתה. והנה בעווה״ר למגינת לבנו נסתלק לפתע פתאום ושקעה שמשו בצהרים ל״ע ע״כ אנחנו ממלאים ידי כת״ה להזדרז בזה ולעשות ככל הדברים המסתעפים אל אותו ההיתר של מכירת האילנות שיהיה הכל כדת של תורה ובודאי ימצא בכ"ק של חותנו זצ"ל או שיודע כת״ר בעצמו כפי אשר עשה וכן יודע גיסו הר"י בודאי ויודיעני כת"ר נ"י בדבר השדות של המושבה עקרון איך עשו אז ולע"ע אין אנו יודעים באיזה דבר להקל להם וד' יאר עינינו בתוה"ק ואל יציל מפינו דבר אמת אמנם בענין הוצאות פירות שיבעית לח"ל צ"ע הרבה ובלי ספק ימצא כתר"ה בכתבי חותנו ז"ל מה שהעלה בזה בשביעית הקודמות ואשר בודאי הי' בהסכם הגאון מבריסק זצ"ל מעמל היום א"א לי לכתוב כעת יותר ורק מפני המוכ"ז חשתי לכתוב עתה בלילה והנני בזה מוקירו מצפה אשרו וטובו
אלי' דוד


הוראת שעה עמוד קכה

מתי נשלח המכתב הנ"ל לרב יוסף צבי הלוי? זאת נלמד ממכתב ששלח הרב יוסף צבי הלוי אל ועד המושבה ראשון לציון ובו הנחיות לביצוע המכירה בפועל והוראות מה מותר ומה אסור לאחר מכן. המכתב הודפס על ידי הרב מנחם ולדמן בתחומין יג' עמוד 48, וכך הוא מתחיל:
"יום שלישי, שבעה עשר בתמוז, שנת תרס"ב
לכבוד האדונים הנכבדים, חברי ועד מושבה ראשון לציון ת"ו

אחדש"ה, הנני להודיעם את אשר התיר כבוד חותני הצדיק הרנ"ה ז"ל בשמיטה שעברה, היינו בשנת תרנ"ו, יען כי כבוד הגאונים שבירושלים הסכימו להתיר גם בשמיטה זו הקרובה, היינו בשנת תרס"ג הבע"ל, בכל אותם ההתרים שהתיר מר חתני הצדיק ז"ל בשמיטה שעברה, כי הכל עשה בהסכמת הגאון דבריסק ז"ל. .."

אם כך, לסיכום כל התאריכים מתיישבים ביניהם: האדר"ת שזה מקרוב הגיע התלבט והתחבט במשך כל שנת תרס"ב עד  לסופה ממש, איך לנהוג בהיתר המכירה. לאחר פטירת הרנ"ה בראשית אייר תרס"ב, נותר לבדו בטיפול בעניין כאשר בכל הזמן הזה הרש"ס מסרב בתוקף להתערב בעניין. רק בתחילת תמוז, ממש ברגע האחרון, נופלת ההכרעה והאדר"ת מקבל גם את ברכתו של הרב שמואל סלנט להורות לרב יוסף צבי הלוי, חתנו של הרנ"ה מיפו ז"ל לבצע את ההיתר כפי שעשה חותנו בשמיטה הקודמת והוראות נוספות כפי ששמע או מוצא בכתבי חמיו.



יום חמישי, 26 בפברואר 2015

הרב נפתלי הערץ הלוי - גילויים חדשים


להלן מכתב שרואה אור לראשונה באדיבות האחים הקדושים לבית פעפער.
המכתב נכתב מאת הרב נפתלי הערץ הלוי רבה של יפו אל הרב צדוק הכהן רבה של פריז ויד ימינו של הברון רוטשילד בענייני היישוב.
המכתב נכתב כשנה לפני פטירתו של הרב הלוי, ובו מבקש הרב הלוי להתכונן לקראת שנת השמיטה תרס"ג. המכתב שופך אור חדש על עמדתו של המהרי"ל דיסקין בכל הקשור להיתר המכירה בשנת תרנ"ו וכן על היחס המתעמר שלו זכה הרב הלוי מידי פקידי הברון בראשון לציון ובשאר המושבות.

המכתב אף מראה איך דאג הרב הלוי באופן פעיל לסידור היתר המכירה ומעניין לעקוב אחר יחסו של הרב הלוי להיתר במשך השנה ממכתב זה ועד פטירתו כפי המשתקף ממכתבים נוספים שכתב לאדר"ת וכפי שמביא חתנו הרב יוסף צבי הלוי שביצע בפועל את ההיתר שתכנן בשנת תרס"ג.


ב
יום  ? ח"י תמוז תרס"א יפו ת"ו

שלום לכבוד הרב הגדול מעוז ומגדול תפארת ישרון רב לעדת מדינת צרפת גדול שמו ביהודים כש"ת מ' צדוק הכהן ני"ו
אחדש"ה ההכרח יאלצני עוד הפעם לבא בכתובים אל מעכ"ת, זה כשבע שנים שיגעתי למצוא דרך נכון על מכירת היין בשנת השבע שנת השמטה ואנכי היודע כמה יגיעות יגעתי וכמה זמן נחוץ על זה ובהיות הגאון ר' יהושע ליב ז"ל מבריסק בחיים חיותו לא נצרכתי ליגיעות רבות כי כאשר הצעתי לפניו דרכי ההיתר והסכים על ידי היה די לי כי אחרי דבריו לא היה מי שיפקפק. אמנם כי שבק חיים לכל חי, והדרך שסללתי לי בשמיטה שעברה לא היתה דרך כבושה ולא הסכים הגאון מבריסק ז"ל כי אם לשעתו וכעת קרבה שנת השבע היא שנת תרס"ג ואין לנו זמן להתעסק בזה כי אם שנה אחת היא שנת תרס"ב הבע"ל: והמלאכה כבדה מאד כי צריך ונחוץ להיות בהסכם גדולי הזמן ביחד למען יהיה מקום להתיר המסחר ואם לא נשתדל בזה אזי יתבטל הכשר היין מכל וכל ואנכי כבר הודעתי זה בפה בראשית הקיץ ולא מצאתי מענה. ואם אניח מלהשתדל בזה יאמרו עלי שהפסדתי את היין. לזאת מצאתי מחוייב את עצמי להודיע למעכ"ת העומד בראש חברת יק"א כי אם לא יתנו לי רשות להתעסק בזה וההוצאות הדרוש לזה לא אשתדל עוד. והאשם לא יתלו בי. ואם כי במכתב ה' מאירסאהן שכתב למכ"ת אודות מכתבי למעכ"ת על דבר עשיית הברכות בשבת במרתף האשים אותי ה' מאירסאהן כי לא פניתי במכתבי אל ה' פריענטע האמת אגיד בראותי בהיותו פה כמה פעמים לא ידעתיו ולא הכרתיו לא ראיתיו ולא שמעתיו כי לא נחשבתי בעיניהם אפילו לאיש פשוט. נמצאתי במבוכה גדולה אם יש לי רשות להשפיל כבוד התורה כל כך ולהכנע תחת עגל הזהב. ובפרט כי רואה אנכי בכל פעם דחיפה גדולה מאתם אלי. כי אפילו השכירות שאני מקבל בכל שנה זה כשלשה חדשים ששלוחי הולכים בכל פעם לבקש מלעווי העומד בפה והוא מדחה מיום ליום. פעם יאמר יכתוב לפריענטא פעם יאמר יכתוב לפאריז עד אשר נמאס בעיני כל השכירות. הגם שאני משלם רבית בעדם. ומכל זה רואה אנכי כי לבם אינם נכון אתי ולמי אכתוב ולמי אפנה ולכן לא מצאתי מקום גם כעת לכתוב כי אם לכת"ר כי הם ידחו אותי בלך ושוב כדרכם ובין כה וכה יעבור הזמן לזאת יאבה נא כת"ר להודיע על ידי עושי רצונו לחברת יק"א כי נחוץ מאד להשתדל בדבר עניין השמיטה בהקדם האפשרי והאמת אגיד כי לא ידעתי אם יסכימו כעת על היתר שנהגנו בשמיטה הקודמת אך מה יפסידו בזה ההשתדלות כי ההוצאות הספק הם קטנים מאד לכל היותר ממאה עד מאתים פראנק ואנכי לא אוכל לקחת זה לעת עתה מכיסי כי די לי הדוחק והצמצום בפרנסתי ודירתי עד כי מוכרח אנכי ללוות ברבית ע"פ היתר עסקא וימחול לי כת"ר על רוב שיחי כי האמת מוכרח אנכי להגיד

הדוש נפתלי הירץ הלוי החונה פעהק יפו ת"ו

ה' מאירסאהן הוא אמיל מאירסון (1859-1933) אשר שימש בזמן הרלוונטי כמנהל משותף ביק"א ובעל אחריות מיוחדת מטעמם לענייני ארץ ישראל.
ה' פיענטע הוא אלברט פריינטה פקיד יק"א בביירות שהיה אחראי לכל פעילותה של החברה בארץ ישראל. 


יסוד המעלה - מלחמת הרידב"ז בר' פישל סלומון


שמיטה תר"ע: הרידב"ז בצפת, גדול הלוחמים כנגד היתר המכירה, מבטיח לאסוף כסף עבור כל מי שישבות בשמיטה ומפעיל את לחציו על מתיישבי יסוד המעלה האדוקים.
תיאור מאלף של האירוע מופיע בספר נחשוני החולה - תולדות יסוד המעלה ומיסדיה עמוד 57-59:

שנת תר"ע היתה שנת השמיטה. והנה נתעוררו חילוקי דעות בין אכרי יסוד: לעבוד את האדמה בשנה זו, או לקיים בא מצוות שמיטה? וכך היה מעשה: בצפת נמצא אותו זמן הרידב"ז (ר' יעקב בן זאב), מחבר הפירוש הידוע על הירושלמי והוא שהוציא איסור על העבודה בשמיטה כנגד ההיתר של ר' יצחק אלחנן וחבריו שבשמיטת שנת תרמ"ט. ומתוך שלא הייתה לו כל השפעה על יתר המושבות ובדעתו את אנשי יסוד כנאמנים ביותר לדת, הזמין אותם אליו לצפת ודרש מהם את קיום מצוות השמיטה ואף הבטיח להם תמיכתו הכספית. אזהרתו החמורה של הרידב"ז עשתה את שלה, ואנשי יסוד קבלו את מרותו בדבר קיום מצוות השמיטה לכל חוקותיה. מר קאלוורסיקי לחם נגד החלטה זו והשתדל להוכיח לאיכרים את כל ההורס הצפוי להם; ולא עוד אלא שהתרה בהם שיהא מוכרח להחכיר את האדמה לערבים, ראשית מפני שאי-אפשר להשאיר שטח אדמה גדול שיעלה קוצים וברקנים ושנית עליהם יהיה לשלם סכום ענקי של מס העושר שכן הממשלה לא תוותר להם לאכרים שלה. כל אזהרותיו והוכחותיו היו כאין וכאפס לעומת לחצו של הרידב"ז עם מצדדם ובראשם ר' דוד איזנברג, שעלה ממזריץ עם משפחתו בשנת תרמ"ט והתנחל ביסוד המעלה אחרי שעברה המושבה לחסותו של הנדיב. ר' דוד היה בעל צורה וקומה משכמו ומעלה גבוה, יהודי חרד ויודע ספר, תקיף בדעתו ובעל השפעה רק איש אחד לא פחות תקיף בדעתו מהראשון העז לצאת נגד הרידב"ז, הלא הוא ר' פישל סלומון, שהיה גדול בתורה בנגלה ובנסתר. תחילת התנגדותו התבטאה בזה שלא נענה להזמנתו האמורה של הרידב"ז לאנשי – יסוד לעלות אליו לצפת לדון בעניין השמיטה. לאחר שהרידב"ז פנה אליו בדרישה מיוחדת, מכוונת אליו כאל פרט, להתיצב לפניו – עלה לצפת. מייד לאחר שאילת שלום התחיל עמו ר' פישל בפלפולא דאוריתא, ומוכיח לו את הנזק הרב הכרוך בקבלת החלטתו של הרב ולא ליסוד המעלה בלבד אלא לרעיון כל הישוב כולו. הרידב"ז עמד על דעתו כיד בקיאותו הגדולה והרחבה עליו בהלכות שמיטה. ור' פישל הדגיש במיוחד את הנימוק שאין גוזרים גזירה אלא אם כן רוב הציבור יכול לעמוד בה: והרי מטעם זה עצמו המציאו קדמונינו את ההיתר של מכירת חמץ לנכרי, וכו' וכשהרידב"ז לא קיבל את הוכחותיו, עמד ר' פישל ופנה את הרב במסירת המודעה שלהלן "אני נתמך בדעותי על כך שהגאון רבי יצחק אלחנן היה הבית – דין הגדול, ומה שהבית – דין הגדול פוסק אין שום בית-דין אחר רשאי לחלוק עליו. ועל יסוד זה הריני מקבל ללא כל פקפוק והיסוס את ההיתר שלו בעניין השמיטה"!. ועם הדברים האלה נפטר מבן שיחו והלך לו. ור' פישל שמצוות ישוב הארץ היתה שקולה אצלו כנגד כל המצוות, עמד וצירף הלכה למעשה ויצא לעבודה: ואליו נצטרפו עוד כמה אכרים. אולם הרוב, 21 במספר, קימו את השמיטה כמצוות הרידב"ז – מעטים מרצון והכרה, ורבים תחת לחץ האיומים. מר קלוואריסקי עמד והחכיר את אדמת יסוד לאכרים יהודים – צ'רקסים ממחנים. צערם של בני המושבה היה גדול פי כמה מאשר אילו החכיר את האדמה ללא – יהודים; כי הצ'רקסים היהודים הללו היו חפשים בעניני דת, וכעובדי אדמת יסוד קבלו את ביתו הראשון של מר משה אמתי שברחוב הראשי לגור בו. בשבת-קודש היו מעמידים את המיחם בחוץ, כלפי הרחוב ויושבים ושותים תה מתוך גאוה והרחבת הדעת של "חפשים" המתכוונים להקניט את "האכרים התמימים". ר' פישל מצדו סבל עלבונות קשים מצד אנשי צפת על "העזות" שבהתנהגותו לרידב"ז. הפקיד קלוואריסקי השתומם לא מעט על טיבו של ר' פישל: לכאורה יהודי חרד עד לקיצוניות, וכדי לקיים את המצוות התלויות בארץ הוא מביא עניים מצפת לשם קיום מצוות לקט שכחה ופאה, ודוקא הוא המתנגד הנמרץ ביותר לקיום מצות שמיטה. 



ואכן בעקבות הקבלה של תושבי יסוד המעלה הופיע בעיתון החבצלת ב - 12 וה-17 בנובמבר 1909 הודעה על התחייבות של 23+2 משפחות מיסוד המעלה לשמור שמיטה כהלכתה ללא  היתר:








מאידך, במכתב של הרב טודרוס הכהן, רבה של ראש פינה, המתפרסם כאן לראשונה באדיבות הרב בן ציון שפירא שליט"א, מופיעים פרטים נוספים של הפרשה וכן הביקורת הנוקבת של הרב טודרוס הכהן על תושבי יסוד המעלה. (משום יקרא דשכיבי לבקשת הרב שפירא הנ"ל נמחקו מספר מילים ומקומת צוין ב "___"):


בעזה"י יום ג' ח' בשבט העת"ר פה מושב ראש פנה ת"ו אריכות ימים ושנים לחיים ולשלום ולשובע, על ראש צדיק תבוא, מעוטר בחסידות וענוה, מדייק בשמעתא כרחבה, ה"ה הרב הגאון האמיתי המפורסום, מאור עינים, כאור שבעתים, עטרת תפארת עם סגולה, מאד נעלה, וכו' כקש"ת מו"ה אברהם יצחק הכהן קוק הראב"ד בעיה"ק יפו והמושבות הי"ו יחש"ל אמן.
אחד"ש הטוב באה"ר להדר"ג הנה זה זמן רב אשר לא באתי בכתובים אליו מחמת כמה סיבות, כי עוד בחודש בול מרחשון העבר נסעתי לעה"ק טבריא תו"ב כדרכי בכל שנה לראות שלום בניי ויו"ח אשר הם דרים בטבריא, ובשם התמהמתי כמה שבועות, בכיון עשיתי זאת כי ידוע לכת"ר הבלבולים שהיה בפה אודות איזה אכרים הצבועים ממושבה יסוד המעלה אשר קבלו עליהם באלה ובחרם להיות משובתי שביעית, אשר זה שלשה שמיטות שעברו עד הנה לא עשו זאת (כאשר אבאר לכת"ר למטה) וזה הי' בהסתת ___ ____ _____ הי"ו אשו הבטיח להם שיעשיר אותם, ואני עמדתי מרחוק כי מה לי בזה, אדרבה יחולו ברכות על שובתי שביעות אם יכולים לקבל. עליהם ולקיים. ושמעתי בהיותי בטבריא המחלוקות שהיו בין ___ הנז' עם המנהל דפה ה' קאליוורסקע, כמעט שביזו זא"ז בבזיונות גדולות, עד שהכריח את _____ הנז' שכתב מכתב להאנשים מיסוד המעלה שאם  ברצונם שלא ישבתו בשביעית רק הם מפחדים מחמת שקבלו עליהם באלה ובחרם, _____ הנז' מתיר להם החרם והשבועה. והאמת לפי דעתי שזאת בושה וחרפה לפני _________ שהוא בעצמו יתיר לה השבועה, ומעיקרא מאי קסבר. וגם לדעתי אינו יכול להתיר להם עפ"י שמבואר בשו"ע יו"ד סי' רכ"ח סי' כ"ח אם היה ההסכמה נדר לרבים או סיג לתורה ולדבר מצוה אינם יכולים להתיר יע"ש ואיני יורד לעומקא דדינא רק לא נאה ולא יאה גם ____ מסר לה' קאליוורסקע את מכתבו של כבודו הרמה אשר כתב ל____________' בבינתו ובחכמתו כידוע לכת"ר מה שכתב לו, כדי להראות לאנשי יסוד המעלה את מכתב כת"ר אולי ישובו מדרכם, ונסע ה' קאליוורוסקע עם שלשה נכבדים מפה ראש פנה ליסוד המעלה ובידם הכלי נשק, מכתב של _______ אשר כתב להם שמתיר השבועה שלהם, ומכתב של כבודו הרמה, וגם שלשה חבורים אשר שלח לפה הרב ר' יוסף צבי חתן הרב הגאון ר' נ"ה הלוי זלל"ה, הנקרא הוראת שעה אשר נדפס בשם היתר השמיטה, ואני לא זכיתי עדיין לראותו, וחשבו שבהכלי נשק הזאת וגם בלשונם ידברו על לב האנשים מיסוד המעלה שיביטלו דעתם, אבל לא הועיל להם שום דבר, האנשים הללו עומדים בתוקפם וירצו דווקא להיות משובתי שביעית, וכשבאתי מטבריא לביתי לפה ושמעתי מכל אלו המעשים ברכתי ברכת הודאה להשי"ת שלא הייתי בפה, כי בוודאי אם הייתי בפה היו ה' קאלווריסקע רוצה שגם אני אתערב בזה אבל חס לי' לזרעא דאבא שאעשה זאת, שאפתה את בני ישראל דווקא שלא להיות משובתי שביעית, אדרבה יחולו ברכות על ראשם. וגם עם ___________ תמיד לא התווכחתי עמו רק בשנה העבר דיברתי עמו והראתי לו כל כתביי עפ"י דתה"ק האיך שהתנהגתי בשמיטות שעברו, ואמר לי אמת שנעשה בטוב עפ"י דתוה"ק אבל ברצוני לאסור הכל, שיהיו כל המושבות משומרי שביעית לגמרי, אמרתי לו ישמח ליבי גם אני. ובזה הי' ל_________ שכל ובינה שלפה ראש פנה לא כתב שום מכתבים להאכרים דפה  וגם לא דיבר עמהם ב_____ לפתות אזנם, א. כי האמת ש_________ תמיד עמי באהבה ואחוה וחולק לי כבוד , וזה שלשה פעמים שעבר דרך ראש פנה, בנסעו כל שנה לחמי טבריא, הוא בא קודם לביתי טרם שאני הולך אצלו לקבל פניו, וכן ב_________. והשנית הוא בקי באנשי ראש פנה שלא ישמעו לו בודאי, רק את מי מצא לפתות אותם, איזה אנשים מיסוד המעלה, לא כולם. ומוכרח אני לבאר לכבודו מי הם ומה מעשיהם וכוונתם בזה. זאת ידע כת"ר שאני רב בפה על מקום מו"ר אבי הרה"ג  זלל"ה עשרים שנה, עוד בהיות אנשי יסוד המעלה היו יושבים באהלים בלא בתים, אח"כ הבאראן הי"ו עשה להם בתים וחצירות בגודל יופי, כי גם להבאראן הי' לו שם גן גדול עם כל מיני פירות ושעשועים שעולה לכמה אלפים פראנק, וחוץ שהי' להם שדות וקרקעות שלהם היו מרוויחים הרבה בשכירי יום אצל הבאראן והגן שלו ובתיקן הדרכים , והי' להן פרנסה בהרחבה, ויש בהם אנשים עשירים ג"כ. והאמת הוא שיש ביניהם בני תורה, הולכים בפיאות ארוכים ובזקנים, גם בענין היהדות ובחסידות מעורב בצביעות ג"כ. והם ממדינת פולין. ומיום שנוסדה המושבה אני הרב שלהם כי איני רחוק מפה, ותחת מנהל אחד, כי היו תמיד ביניהם דו"ד ואינם עושים שום דבר בלתי ידיעתי. ובשמיטות שעברו היו מתנהגים כפי שהורתי להם דרך ההיתר כידוע. ובשמיטה העברה שלחתי להם ג"כ אופני ההיתר שלי שמותרים לעשות דווקא ע"י עכו"ם, וקבלתי מהם מכתב מכל הזקנים והיראים שמבקשים ממני להתיר להם החרישה וגם זמירת האילנות כי השעה דחיקא להם והם שכירי יום אצל הבאראן הי"ו וכאשר יראה כבודו בהעתקה ממכתבם המונח פה. וזאת ידע שאינם עניים רק הם קמצנים ודין פרוטה כדין מאה אצלם. והיו לי יסורים מזה כי איזה אברכים בשם חרשו בעצמם וקנסתי אותם בכח בית פקודתי, וכעת נעשו צדיקים, כי ________ הבטיח להם שיעשיר אותם ובפרט ששלח להם הקול קורא הארוך כמו ב' אמות בחתימות הרבנים והאדמורי"ם מעסטרייך וכתבו בשם שיקבצו ממון קרח עבור שובתי שביעית, בשביל זה נפתו איזה אנשים מהם להיות משובתי שביעית. ועוד _______ הבטיח להם שיעמיד אותם חלוקה לעולמים בכולל וראשא, המדינה שלהם כי עד עתה לא לקחו חלוקה כי קאלנסטין אינם לוקחים חלוקה. בוודאי הועילו שניהם כי נפתח להם שערי פרנסה חדשה ויהיו מאוכלי המן בלא עבודה ועטרותיהם בראשיהם ויהנו מזיו הרבנים והאדמורי"ם שליט"א. מי יתן והיו כל עם ה' משובתי שביעית ומקיימי מצות התלויות בארץ בכל הפרטים, רק באמת, לא בשקר כמו אלו האנשים אשר בשמיטה העברה היו מבקשים ממני שאקל להם, ולהתיר להם מה שאסרנו, וגם בתחילת שנה זאת היו אצלי כמה אנשים מהם והורתי להם אופני ההיתר שלי והתנצלו לפני שהשעה דחיקא להם ומוכרחים ונצרכים לעבוד בשמיטה הזאת, וכעת ש_____ הבטיח להם שצף כסף בלא עבודה נעשו משובתי שביעית ו_______ מרעיש עולמות ומדפיס בהחבצלת הרשימה משובתי שביעית ומיסוד המעלה, יאמין לי כת"ר אני מכיר בטוב שיש בהרשימה הנז' איזה אברכים הלוואי שיהיו משומרי שבת. וגם נרשם בהרשימה משומרי שביעית במשמר הירדן, אני יודע שכל בני משמר הירדן עובדים עבודה, וכבר חרשו וזרעו, רק יש זקן אחד וסנדלר אחד, ועוד אחד שמכר הבהמות שלו בלא ידיעת הפקידות ואין לו במה לעבוד אולי נעשה משומרי שביעית. וגם לשחוק יחשב שנרשם בהרשימה הנ"ל אלו שני אנשים הידועים לכת"ר ממושבה בעין זיתים אשר עמהם הי' המחלוקת בעין זיתים וכעת נגרשו משם עפ"י דתה"ק בכח הממשלה, וכעת נעשו ג"כ ברשימת ______ משומרי שביעית, לחוכא ואטלולא יחשב זאת, כי כמו אלו יש בארץ הקדושה הרבה אנשים שהולכים בטלים ובוודאי הם שומרי שביעית יותר לא יש הן בגליל העליון והן בגליל התחתון שום שומרי שביעית ואפשר בארץ יהודה יש הרבה שומרי שביעית, והרידב"ז והרבנים החסידים מירושלים מרעישים העולם בגליונות ארוכות ורחבות, כמו הגליון שבת לה' וכדומה. ושמעתי שגם הגאון הרידב"ז נוסע לחו"ל עבור זה, לקפץ על הערים ולאסוף מעות על זה, להחזיק את שומרי שביעית. וכשאני לעצמי מה לי בזה יעשו מה שיעשו, רק כבר כתבתי לכבודו שיש לי חרטה למה התערבתי בזה וליתן היתרות, שב ואל תעשה עדיף. כי ידוע מאמר חז"ל שכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי, אף אני אומר קלאני' מראשי קלאני' מזרועי. אלו רוצים באיסור גמור ואלו רוצים בהיתר גמור. יסוד המעלה. רוצים באיסור גמור ואיזה מושבות רוצים בהיתר גמור, וזאת מביא לידי בלילה ובילבול גדול, וח"ו נעשה תורה כשני תורות, כי כמה קולמסין נשברו וכמה יגיעות יגעו הרבנים הגאונים הי"ו אשר הי' להם אהבת וחיבת ארצה"ק להעמיד הדבר על תילה במתן ורסן שיהי' עפ"י דתה"ק ולטובת הארכים היגעים ועובדים בזיעת כפם למשען לחם, ושלא תהי' ח"ו חריבה אצה"ק ח"ו, ואסרו במה שעלה בידם לאסור והתירו מה שבידם להתיר, והכל עפ"י דתה"ק, וכלם שמעו לדברי הרבנים המדריכים אותם והתנהגו כך זה שלשה שמיטות שעברו, וכעת במה ש___________ וכדומה מרעישין העולם לגזור גזירה שאין רוב הציבור של המושבות יכולים לעמוד בה בעתים הללו, נעשה הכל ללעג ולקלס, זה שוחק מזה וזה שוחק מזה, והכל נעשה ליצנות אצלם, ומי שהוא מעט מופקר עושה מה שלבו חפץ ואינו שואל ערוד לשום רב ומורה לו הדרך התורה, כמו שכתב לי אהובי בן אחי הרב ר' גדלי' הכהן שו"ב מזכרון יעקב, ושואל ממני שאשלח לו אופני ההיתר שלי על שנת השמיטה, וכותב לי שכת"ר שלח לו עוד מכבר בתחילת השנה את ההיתר שלו הנדפס כמו שכבודו שלח לי וגם הרב ר' יוסף צבי חתן הרב הגאון הרנ"ה הלוי זלל"ה מיפו שלח לי כמה חיבורים שלו הנקראים הוראות שעה לחלק ולהפיצם בין האכרים, והתנצל לפני שיש לו יסורים הרבה שעדיין החיבורים הוראת שעה הן אצלו ואינם רוצים האכרים (ליתן אפילו בשליק בעד חיבור אחד, אשר דמי הדפסה עולה ביותר,) באמרם כי מה להם ולחיבורים, הם אינם יודעים הפילפולים של החיבור וגם אינם צריכים לשום היתר מהרבנים, הם עושים ע"פ צוואת ופקודות של הגאון ה' פראנק מנהל הראשי, אשר פקד עליהם שיעבדו בשמיטה, ועושים כל מיני עבודה, זורעים וחורשים וכדומה בשדות ובכרמים. וכותב לי בן אחי הנז' שמוכרח לשלוח בחזרה כמה חבורים להרב ר' יוסף צבי הנז' ואני ג"כ לא שלחתי לו ההיתר שלי כי כתבתי לו אם האכרים הם גאונים בעצמם ועושים הכל מדעתם למה לי להכניס ראשי בין האכרים הגאונים הללו? היאך שיהי' יראה כבודו הרמה הבושה והחרפה הזאת לכל הרבנים ובני תורה ח"ו ח"ו עלובה תורה, אבל בשנים הקודמים לא הי' הפקרות כזה ח"ו. אני זוכר בשנת תרנ"ו טרם שנת השמיטה הייתי בזכרון יעקב בעת הזאת, והי' שם רב נכבד זקן הרב ר' שמחה בונם אוסוועצקין ולא [רצה] להתערב בזה ועשיתי ב"ה בשם השטרי מכירות וכפי דתה"ק בכבוד גדול נתקבצו המנהלים דשם והי' להם לשמחה בחתמם על שטרי מכירות בכח הרשאה שהי' להם מהשר הבארען הי"ו, והרב דשם ואני הורינו להאכרים אופני ההיתר היאך שיתנהגו בשביעית וכן קבלו עליהם וקיימו הכל כאשר פקדנו עליהם, ואחר באתי לפה ראש פנה ועשיתי כנז' והאכרים קיימו כאשר הורתי להם בכח בית הפקידות, וכל העובר ענש יענש בכסף מבית הפקידות. וכן בשמיטה שעברה בא לפה ה' פארנאטא מנהל הראשי של כל המושבות ובכבוד גדול בקש ממני בכח הרשאה של הבארען הנעה ע"פ ד"ת בהממשלה, ועשיתי השטרי מכירות כדתה"ק, וכל האכרים קיימו עליהם לאסור כל הארבעה עבודות רק ע"י עכו"ם, בכח פקידות בכבוד גדול. וכעת נתרשל הדבר כפי שכתב לי בן אחי מזכרון יעקב ומסתמא יש עוד מושבות כאלו. בפה ראש פנה והסביבה כבר הרגלתי אותם באופני ההיתר שלי, ועכ"ז יש לי הרבה טורח בזה, כי הדוחק שלהם ופריצת הדור נשלבו ביחד, וצריכים הרבה טרחה שילכו בדרך הישר לקלוע אל השערה עפ"י דרך התה"ק, עכ"ז ב"ה יותר בטוב מגליל התחתון, כי נתעכבתי בטבריא כמה ימים ובשם באו אלי אכרים ממושבה יבנאל וממעלחימא ומעסחיא ובקשו ממני שאתן להם ההיתר שלי ונתתי להן, אבל יש עוד מושבות קטנים ששם בעוה"ר, השי"ת ירחם עליהם, פריצי הדור, ובפרט בענין שמיטה אין דורש ואין מבקש, הכל כשחוק בעיניהם, ואם יזהירו אותם בכח בית הפקידות גם בעיניהם כשחוק, ויותר נעשה הפקירות הזה בשנה הזאת יותר משנים הקודמים. ומי שיש לו בינת אדם יכול להבין בשם מי הרעה הזאת, כי מיום שנתיסדו המושבות היו עיניהם של הבארען והמנהלים והאכרים תלויים על הרבנים שהמושבות ככל אשר יורו להם בענין השטרי מכירות ובאופני ההיתר של השמיטה איך יתנהלו האכרים בשנת השמיטה, והרבנים ה' להם כח מבית הפקידות על זה, ובשביל זה היו האכרים מקיימים ככל אשר יורו להם הרבנים שלהם.

אבל כעת שקמו הרבנים החדשים לעשות את האכרים משומרי שביעית ומבטלים את שטרי מכירות וההיתרים שעשו הרבנים הגאונים לטובת ישוב ארצה"ק, מזה נפל כבוד הרבנים בעיני המנהלים והאכרים, להיות שובתי שביעית בודאי אינם רוצים, וללכת בדרכי הרבנים המתירים אשר התירו ואסרו ארבע עבודות, לעשות רק ע"י גוי, גם כן אנשים רוצים, כי כל מעשי הרבנים אינם נראים בעיניהם, ועושים חוכא ואטלולא, באמרם כמו שזה בטל ג"ז בטל כי כולם יודעים מהרעש והקולות של הרידב"ז, ע"כ עושים כל העבודות בשמיטה באין דורש ואין מבקש משום רב או מורה כאשר כבר כתבתי לכת"ר אשר אמרתי על מאמר ועשו סייג לתורה, כמו שכתב לי כבודו הרמה בשם אדר"נ כי אם מגביהין הדנין יותר מן המדה נופל כל הבנין, ויש לי עוד להאריך בזה הרבה והרבה ורק כבר הרבה הארכתי כי ליבי כואב מאוד ע"ז ויוסיף דעת יוסיף מכאוב ואמרתי אשיחה מעט לכבודו הרמה וירווח לי כי דנתי לרעי מרחוק ובטחוני שיתן אומן לדברי, ____ ____ ____ ____ ____ וכבוד אלוקים הסתר דבר. ואנן בדידן, איני נופל ח"ו ח"ו מעשיתם והרעש והדברים שלהם, אנחנו צריכים להתנהג כמו שהורנו הפוסקים הראשונים והרבנים הגאונים החובבים ישוב ארצנו הק', וכמו שהתנהגנו בשמיטות הקודמות בכח התורה. ואנחנו צריכים לחפש דרך ההיתר ע"פ. התה"ק שלא יהיה חורבן הישוב ח"ו. וכבודו בוודאי יש לו שות' הרדב"ז יעיין שם וימצא מרגוע לנפשו בח"א שאלה תק"ף ששאל אותו גדול אחד בדורו, אם ספק ערלה בא"י אסור וכו' וכו' והשיב לו הרדב"ז הגאון האלוקי זי"ע תשובה בזה"ל כתיב כי רצו עבדיך את אבניה וכל שכן את פירותיה: ויפה עושין חכמי א"י שלא נהגו חומרא כזו וכן נהגתי אני כשישבתי בירושלים לא נמנעתי מלאכול פירותיה וכו' וכו' ואותם שנהגו פרישות זה קרוב אצלי שחטאו בנפשותם ק"ו מנזיר שלא ציער עצמו אלא מן היין לבד ומה יעשו ביין של מצוה. יראה כבודו הרמה דבריו הקדושים המלהיבים כלהבות אש בחיבת ארצנו הקדושה שאמר כי רצו עבדיך את אבניה וכש"כ פירותיה וכו' וכו' ומתיר ספר ערלה בא"י אע"פ, שהיא מן התורה בא"י אפילו בזמן הזה ואפילו ערלה של גוי בא"י יעיין שם. ואיסרו איסור הנאה ואין היתר לאיסורו בשום פוסק ובודאי היותר נכון להחמיר עכ"ז מחמת חיבת ואהבת פירות ארצה"ק ה' מחפש אחר ההיתר ומסיים שם ואל תהרהר אחר מנהגן של ישראל כי תורה היא. וכש"כ אצל פירות שביעית שכמעט לכל הדיעות היא בזמן הזה מדרבנן ויש דיעות שבזמן הזה רק מידת חסידות, ואפילו למחמירים יש תיקון למכור לגוי, ואם הם בודאי של גוי הם מותרים בלא שום חשש, לא כמו ערלה שאפילו של גוי ממש הוא אסור בא"י בודאי יכולים ומצוה לחפש אחר ההיתר בשביל ישוב ארצה"ק וד"ל. גם ידוע לכת"ר אשר מביא כנה"ג והרשד"ם מהחרם הגדול שעשו כמה מאות רבנים וגאונים שלא יעשרו הפירות הלקוחים מגוי כל ימי עולם מחמת שה' נמשך מזה מחלוקת גדולה בין אדם לחבירו, אע"פ שהי' כמה גדולים שאסרו לקוח מגוי עד שיעשרו. הרי ראינו שמחמת חיבת אה"ק ומחמת שלא תהי' מחלוקת בישראל שלא תהי' התורה בשתי תורות תפסו דרך. ההיתר ולא האיסור, מכל שכן גבי שביעית בזמן הזה, אשר כמעט כל הפוסקים ראשונים ואחרונים סברו שהיא מדרבנן וכמה גדולים עשו זה ההיתר למכור לגוי או להשכיר לו בהבלעה כמו המבי"ט והכנה"ג והרשד"ם והרלב"ח והר"מ גולנטי, מי יכול לבטל זאת. וכבר נהגו באה"ק כך זה כל השמיטות שעברו. ובפרט שחייהם של כמה אלפים נפשות תלויים בזה, אשר ממש גוועים ברעב הם ונשיהם וטפם ומחוייבים ליתן הפרס לממשלה אף אם לא יזרעו ומביא בכנה"ג אם המלך יכריחו לתת לו החומש אף אם לא יזרע, מותר אפילו לחרוש בעצמו בשביעית ובפרט אם יגוועו ברעב ג"כ. עכ"פ אם [כי] יש יהודים שיש להם קרקעות שלהם ויש להם שאר מסחר וקנין כמו שיש בארץ יהודה כמה בעלי בתים עשירים אבל אם האדמה והקרקעות אינם שלהם והם עובדים רק בשכירי יום כמו רוב המושבות שלנו ואינו מספיק להם רק על לחם צר על הקרקעות שאינן שלהם רק של הבארון והיק"א, היאך יכולים לגזור עליהם שיהיו משובתי שביעית שיגוועו ברעב ויהי' חורבן הישוב ח"ו. ויש לי איזה דברים לדבר עוד בזה וקרובים לאמת, רק אני מפחד להוציאם לחוץ רק מליבא לפומא, ודי בזה לחכם ונבון ושר התורה כמוהו.



בעזה"י כבוד מרנא ורבנא הרב הגאון שיחי' הנה כתבתי אליכם מכתב ארוך בוגין ניר משני עבריהם. וזה יותר משני שבועות אשר לא שלחתי המכתב לכבודו הרמה. כי כתבתי בתוך מכתבי שאני שולח לו העתקה ממכתב של אנשי יסוד המעלה אשר כתבו לי בשמיטות עברו. ורק המכתב לקח ממני המנהל דפה ה' קאלווריסקע לראותו והוא טרוד מאוד ונסע לקרית חוצות ועדיין המכתב בידו. ע"כ נתעכב שליחות מכתבי אלי' ואני נאמן אלי' שהכל אמת מה שכתבתי לא מאנשי יסוד המעלה וביני לביני התענגתי בביאת לי על הפאסט את חיבורו היקר מפז, אשר שלח לי. והוא אצלי שי שעשועים כל יום. ודברי' הקדושים אשר כתב בהקדמתו שלו החי' את נפשי, כי הם דברים העומדים ברומ של עולם, המרחיבים דעתו ולבו של אדם המצפה לשאוב מבאר מים חיים להחיות נפשו ושאר חיבורו להלכה למעשה ופלפולו בזכות שכלו החדה עיינתי בו לפום רהיטא, כי כך דרכי בתחילה ואח"כ אני חוזר פעם שנית ושלישים. ובכל פעם אני מוצא דברים שכיון לאמיתה של תורה כמאמר חז"ל על פסוק "דדיך ירווך" לית נגר ובר נגר דיפריקינא."וכן הראיתי חבורו היקר לאיזה אנשים בני תורה. וכן היו אצלי איזה אנשים מיסוד המעלה והראתי להם חיבורו היקר ואמרתי להם דרך הלצה קנאת סופרים תרבה חכמה הקנאה של _________ הרבה חכמה. שבא לעולם חיבור יקר כזה על הלכות שביעית אשר לא הי' כמוהו בעולם איך שיהי' מסתמא שמע כבודו שהאדמה של שובתי שביעית מיסוד המעלה השכירו לגוים שהם יזרעו בזה השנה בעד סכום רב. גם זו לטובה שגם הבאראן יש לו רווח בשנת השמיטה הזאת ולע"ע אנשי יסוד המעלה לשונם יבשו ומצפים ש_____ ישלח להם איזה תמיכה מלחם הקלוקל אשר יאסוף עבורם, מי יתן והי' להם כהנה כו' וכהנה: אתו הסליחה אשר הארכתי במכתבי הרבה בחסירות ויתירות ומחיקות כי כן דרכי ואמיתת חבי שמה שיש בלבי אני כותב. ובפרט לאיש אמיתי אשר הכרתיו לאיש נאמן רוח איני חושש לדבר. אף שאפשר יש בו דברים מיותרים ידינני לכף זכות אשים קנצי  למילין ואסיים ברוב שלום. ובקשתי מכבודו הרמה לכבדני ולהחייני במכתב תשובה משלומו הטוב ומכל דו"ש את מכתבו אשר כתב להגאון הרידב"ז בכ"ז מר חשוון לקחתי בידי והסימן שכתב בו דרך הלצה שכתבו לו בסוף מכתבו מבתו הקטנה תחי', שאמרה לו דאס איז דער רבי וואס ער שרייט אוף דעם אבא". לקחתי אותו מידי זרים, כי אפילו שיחות חולין של תלמודי אינם צריכים להיות תחת יד המוני" וד"ל.

כנפש ידידו הנאמן הדוש"ת באה"ר בלב ונפש חפצה כל הימים המחוי קידה. והמצפה לישועה בקרוב הק' טודרוס הכהן הרב דפה ראש פינה תו"ב (החותמת)

הרב קוק ענה לו באגרת שפורסמה באגרות הראי"ה סימן רע"ג:





יום רביעי, 18 בפברואר 2015

היתר מכירה תרס"ג

הרב אריה ליב הרשלר והיתר מכירה תרס"ג


כידוע בתרמ"ט חתמו הרבנים שמואל מוהליבר, שמואל זנוויל קלפיש ויהושע מקוטנא על היתר המכירה ואליהם הצטרף בהסכמתו הרב יצחק אלחנן ספקטור.
רבני ירושלים בראשות הרב שמואל סלנט והמהרי"ל דיסקין התנגדו להיתר. 

בתרנ"ו, כפי המסופר בסוף ספר הוראת שעה, הרב נפתלי הערץ הלוי, רבה של יפו, עשה היתר אחר וקיבל את הסכמת המהרי"ל דיסקין והרב סלנט להיתר. היתר זה לא אפשר עבודות בשדה עצמו על ידי ישראל ולכן רוב החברים במושבות ובודאי פקידי הברון לא היו מרוצים ממנו ובסופו של דבר רובם השתמשו בהיתר של הרב שמואל מוהליבר שהתיר גם עבודות דאורייתא על ידי ישראל על פי היתר מכירה.

בתרס"ב - לקראת שמיטת תרס"ג, החל הרב נפתלי הערץ לטפל בהסדרת ההיתר לתרס"ג אך טרם השלים את המלאכה נפטר ביום י"ב בסיון תרס"ב. להלן נציג באדיבות ארכיון העיר ראשון לציון שני מכתבים אשר רואים אור לראשונה והשופכים אור חדש על תולדות היתר המכירה בתרס"ג.

בפרוטוקול ועד המושבה ראשון לציון מיום י"ח בסיון נכתב בין היתר כדלהלן:




"ב. בעניין השמיטה הודיע האדון לוי כי כבר יש מכתב מצדוק כהן כי יש לו כח הרשאה מהברון והוא כבר ..יסדר.. הדבר עם הרבנים."

בפרוטוקול ועד המושבה מיום המחרת - י"ט בסיון תרס"ב הוחלט בין היתר:

"בענין השמיטה החליטו לבקש מהשו"ב האדון זינגר לעין בדבר זה ולהודיע אם יש איזה גמר בנין זה, ישאל מהאדון יוסף הלוי בן הרב מיפו."

בהמשך לאמור שלח ביום כ"ח בסיון השו"ב זינגר את המכתב הבא מירושלים:


ב"ה כ"ח סיון תרס"ב ראשון לציון
כבוד וועד המושבה הי"ו
על מכתב כבודם אלי שאודע בענין השמיטה אחרי חקרי ודרשי נודעתי כי הרב מיפו נפטר טרם גמרו העניין המכירה וסדר העבודה המותרת.  ביום פטירתו בא מפאריז הכח הרשאה ל"ה פאריענטע שיחתום השטר מכירה ל"ה בארבייע. חתן הדיין ביפו ובנו המשגיח במרתף הלכו להרב סלאנט לשאול אותו בזה ואמר להם כי הוא אינו מסכים לההיתר ולהמכירה כלל ורק הרב החדש ממיר אמר להם כי הוא מסכים לדברי הרב מיפו ורק מי יודע מה יהי' דעתו אחרי שידבר מזה עם הרב סלאנט ולהכשר היין הלא נחוץ הסכמתם ורק אני חושב כי בעוד איזה שבועות יהי' הרב חדש ביפו כי בשבוע הזאת שמעתי מראשי העיר יפו כי בדעתם להביא רב גדול וחכם אשר יהי' לרוח העם ויהי' מרוצה להעיר ולהמושבות וחפצם להביא האיש הנמצא בירושלים שהי' דיין בבריסק לפני כמה רבנים והוא איש חכם ושונא בצע כי אין לו משפחה רק הוא ואשתו וכאשר הציעו לפניו הרבנות ענה להם כי רק על זה האופן יקבל עליו אם ישאלו את פי הרבנים הגדולים הרב מבריסק והרב מלאדז השני רבנים היותר גדולים ברוסיא ופולין אם המה יסמכו אותו אז יקבל עליו וכבר שלחו להם מכתבים אודות זה ובאמת אם יהי' הרב מפורסם ברוסיא ופולין אז יהי' טובה למכירת היין ג"כ כי ההכשר שלו יקובל שמה בלי התנגדות.
וטוב הי' לוא נסעו לירושלים אחדים מהועד לדבר שם עם הרבנים אודות השמיטה וגם לראות את הרב החדש החושבים עליו לקבלו לרב ביפו כי גם האדון גאלדין מרחובות אמר לי כי נחוץ זה.
את דברי אלי מצאתי לנכון להודיע לכבודם ברגשי כבוד בעה"ק יעקב מרדכי שו"ב זינגער.


"האיש הנמצא בירושלים שהיה דיין בבריסק" שאותו רצו אנשי יפו למנות לרב הינו הרב משה אהרן וויצבלום (דוד אמו של הרב שטיינמן). הרב וויצבלום סירב בסופו של דבר להצעה ונפטר תוך שנה לאחר מכן. וכך כתבו עליו בחבצלת 1903 גליון 38:






בעקבות מכתבו של זינגר החליט וועד המושבה בא' בתמוז תרס"ב כדלהלן:

"בענין השמיטה החליטו לשלוח האדון זינגר והאדון נ. גינזבורג ירושלמה"

ביום י"ב בתמוז שלחו מירושלים שני השליחים הנ"ל את המכתב הבא:


י"ב תמוז תרס"ב ראשון לציון
כבוד ועד המושבה הי"ו
בהיותינו בירושלים במלאכות עסק השמיטה הוצרכנו שמה עזר מהר"ל דיין ולא החזיר בקשתינו וטרח ויגע לטובת הדבר אשר כמעט נוכל לאמר כי אם לא עמד הוא בתוך לא הי' עולה בידינו לקבל הסמכת ההיתר מהשני הרבנים הגדולים.
מובן הדבר כי הבטחנו לו הבטחות כי הטרחה המרובה לא יהי' בחנם אף כי הוא מצידו אמר כי איננו עושה זאת על מנת לקבל פרס רק אנחנו מצידינו מחויבים לשמור את כבוד משלחינו ומוצאים אנחנו כי מהראוי ומהנכון לשלוח לו מתנת כסף חמישים פראנק.
ע"כ מבקשים אנחנו מכבוד הועד כי ישלחו לנו הכסף הזה לשלוח לירושלים, כי אולי נחוץ הדבר גם על העתיד.
אנחנו חושבים כי כל ההוצאות אשר עולה על הענין הזה יקבל הועד מהפקידות כי זה ענין הנוגע לכל המושבות כי בלי הסכמת רבני ירושלים לא הי' נעשה שום דבר בהיתר השמיטה אף כי כבר הי' כתוב הנוסח מהשטר מכירה מהרב נפתלי הערץ ז"ל אך בלא הסכמתם לא היה דבר ובפרט כי ידוע לכל כי הרב הר"ש סלאנט הי' ממתנגדי ההיתר הזה ורק בעמל רב עלה לנו כי גם הוא הסכים לההיתר.
ברגשי כבוד בעה"ח

נאום נח גינזבארג
נאום יעקב מרדכי שו"ב זינגער


מעניין לציין שאותו ר' ליב דיין - הרב אריה ליב בן הרב אלימלך דב הרשלר - פירסם בשמיטת תרס"ט, עוד בהיותו אברך צעיר, כספרא דדיינא של הבד"ץ בירושלים, מכתב חריף כנגד הרב מרדכי אליישברג מבויסק שהתיר את העבודות בשמיטה. מכתבו של הרב הרשלר פורסם בעתון הצפירה תרמ"ט ומצורף להלן:



http://hetermechira.blogspot.co.il/p/blog-page.html



בשמיטה לאחר מכן, בסוף שנת תר"ע, התפרסם בעיתון החבצלת מס 55, איסור מטעם רבני הבד"ץ חסידים ואשכנזים לאכול פירות שגדלו בשמיטה על סמך היתר המכירה של הרב קוק. להלן המודעה:




יושם לב שבבית הדין חסידים חתומים שלושה דיינים ואילו בבית דין פרושים חתומים רק שני דיינים ואחד חסר. מיהו הדיין החסר? אם נעיין במודעות אחרות של הבד"ץ פרושים מאותו תקופה, כמו זו נגד ה"אבני נזר" בעניין מצות מכונה נקל לראות מי חסר:



הדיין האמצעי חסר - אריה ליב בהרא"ד ז"ל - הלוא הוא ר' ליב דיין - הלוא הוא הרב אריה ליב הרשלר שסייע בקבלת ההיתר בשנת תרס"ג. יתכן ששמו נפקד ממודעת ה"אפרושי מאסורא" במקרה. אך יתכן מאוד שנאמן לפעולתו בשמיטת תרס"ג ולידיעתו בדבר הסכמת האדר"ת ור' שמואל סלנט להיתר, לא ראה לנכון לחתום בשמיטה לאחר מכן על מודעה האוסרת את התוצרת שיוצרה על סמך אותו ההיתר שעמל רבות כל כך להשיג.

מאידך - בערב שמיטת תר"ע פירסם הרב שלום ליב אייזנבאך, מתומכי הרב רידב"ז וממילא מהמתנגדים להיתר המכירה, בחוברת וילקט יוסף תרס"ט (מח י"א קונטרס כ"א מיום ט"ו אלול תרס"ט) את הדברים הבאים בסוף דבריו:




איך מתיישבים הדברים? הרב ליב דיין התרוצץ בתרס"ג לסדר את ההיתר אבל ערב שמיטת תרס"ט שמע מר' שמואל סלנט שההיתר הוא בשר נבלה ממש וחשב שמצווה לפרסם את הדבר ועדיין היה היחיד בירושלים שנמנע מלחתום על איסור פירות ההיתר בסוף השנה מאחר ושמע שיש להיתר על מה לסמוך בתרס"ג??
או שאחת מהשמועות בשמו אינן נכונות?




אך הדברים מסובכים עוד יותר. בתחילת סיון תר"ע הכריז בית הדין החסידי איסור על פירות הבאים מהקולוניות. בפרוטוקול כינוס שהתקיים בראשון לציון ביום ז' סיון תר"ע לדון בעניין נאמר בתוך הדברים כך:
"מר ליבונתין ז.ד. מוסר את אשר שמע מר' משה יואל סלומון כי יבואו נציגים לירושלים לדבר עמהם עם הרבנים והוא וחברו ל' דיין ישתדלו לסדר הדבר כי בעיקר אין הדבר כ"כ נורא באמתלא שלא ידעו הרבנים מהיתר של הרב דיפו ויקחו הנצגים עמהם את הרה"ג דיפו"





לכאורה כאן עוד עדות איש מפי איש שר' לייב דיין יסייע לתושבי הקולוניות בדבר ההיתר מכירה. דבר שמעמיד עוד יותר בצריך עיון את המסופר באותה שנה ממש משמו בחוברת וילקט יוסף לעיל.

עד כאן על דעת הרב אריה ליב הרשלר.

על דעת ר' שמואל סלנט ועל הסיפור שהביא בשמו ר' שלום ליב אייזנבאך יבואר באריכות בפוסט הבא.